אהבת אמת

"איזה מסע הרג". אמר החוקר.
"זה רחמים" אמרה השוטרת ופתחה תיקיית קרטון עם מסמכים שנאספו על הגופות בזירה.
"חושבת"? שואל החוקר. "אני רואה שלושה מתים".
"הם מתים וזה רצח". אומרת השוטרת.
"אני שומע אמפטיה כלפי הרוצח ?" שואל החוקר.
"בערך" עונה החוקרת. "רצח זה רצח. לא מתפקידנו לקחת חיים, גם לא את החיים שלנו, זה חטא. בכל זאת, "למוות סיבות ונסיבות" מילמל החוקר.
"רצח מתאפיין בכוונה ותכנון לא כן אדוני החוקר ?".
"אהמממ כן" ענה החוקר "שכחתי את החלק הדתי הזה חטא במוות חשבתי שחשוב יותר החלק של אחרי המוות בחיים הבאים, בגהנום או גן-עדן חטא ועונש, על הדרך שוכחים את כבוד החיים".
"אין ספק, זה רצח" פסקה החוקרת. "תכנון, יש. כוונה, יש. שלושה אנשים מתים, יש. לפי הפרופיל שקיבלנו מהמחוז – שני אלה מתים כבר מזמן. וזה שבפינה מת בגללם, הוא בטח כבר מת כמה שנים עד שהחליט על הפתרון הזה".
"בזמן האחרון את מאד רוחנית או שזה משהו אחר?. זה מהסדנה ביער, עם תה הצמחים ששותים בישיבה מזרחית בחצי מעגל ומחזיקים אצבעות?" זימזם החוקר.
"אתה יודע שבעבודה הזאת מאבדים את הגמישות. איך בדיוק אני אמורה לסכל רגליים ועוד אחרי לידות עם טחורים. אגב, ממליצה בחום על התה צמחים זה רק יעשה לך טוב. כדאי לך לקחת את האישה ולנסוע ל'יער' כמו שאתה קורא בזלזול למלון הזה. זה עוזר, משחרר קצת. לא יזיק להשתחרר. האדישות שפיתחת לקרבנות צה צה צה" היא מיצמצה בין שפתיה "לא טוב לאבד אמפטיה".
"תעשי מה שמתאים לך רק אל תדברי עם אשתי ואל תתני לה רעיונות. טיפחתי אדישות ובכל זאת אני הולך לישון איתן בלילה ומתעורר לידן בבוקר, גופה ועוד גופה כל אחת מהן עולם שלם של סיפורי אהבה ואכזבות חסרונות יצרים וחולשות ומה אני מקבל לראות, את הסוף, את הניכור של הגופה מהחיים ואני צריך להרכיב לה את הנרטיב בלי הסבר לצלקת או קעקוע."

"זאת העבודה" הסכימה החוקרת.
"תראי את זאת". אמר החוקר "פעם גופה כזאת עוררה בי רחמים עכשיו כל שאני רואה זה ראש מורכן על מרכז החזה. כדור שחדר דרך הרכה ושרט לה את הכתף".
"אתה מתכוון שרט לו, זה גבר" אמרה החוקרת.
"זאת גופה" אמר החוקר "זה בדיוק מה שאני מנסה לומר אני רואה שהיורה החזיק את הראש ביד ימין ואת האקדח בשמאל, הניח הקנה ממש על הרכה ובום. הגופה לא התנגדה, לא נראה מאבק והקרבן לא סבל כנראה שהניח את הראש בעדינות אל בית החזה אחרת כל הגוף היה נוטה מההדף ונופל על הארץ תסתכלי על שלולית הדם – הכל ברור. עצוב וברור".
"אתה באמת מרגיש עצב" שאלה החוקרת "אני כבר מזמן משתמשת במילים הללו כברירת מחדל כמו שאומרים למשפחה באבל שלא תדעו צער, מה זה הקטע הזה, הרי הם בצער, מת להם קרוב. שלא תדעו צער. סתם מילים".
"אתה יודע מה, זה לא עצוב, זה מפחיד לסיים בכאבים וכימותרפיה על כל המשתמע, ההקאות, ההתקרחות, אבדן צלם האנוש. הקרבן פה זה הרוצח ולא השניים האלה. היה צריך למצוא הגדרה חדשה לרצח כשהוא מתוך אהבה אמיתית. זה זוג מבוגר. תראה מה כתוב בדו"ח מהמחוז, האישה כבר מטושטשת מתרופות ומשכחי כאב בקושי מחוברת ולפני שבוע עוד נפל עליה סוג חדש של סרטן. פה הגופה עם הראש על החזה זה הבעל שלה עם אלצהיימר מתקדם. זו תוחלת חיים ללא תוכלת, מה עשתה הרפואה בהארכת החיים שלנו בצורה שכזאת. הם לא נהנים מנכדים, לא רואים סרטים שלא לדבר על לקרוא. ספק אם הבינו שהבן שלהם מגיע כל יום והנה הוא פה איתם הקרבן האמיתי של תוחלת החיים".
"אימא שלי דיברה על זה שנים". אמר החוקר. "אמרה שכשיגיע היום, יש לה מספיק כדורים לשלוח עצמה לעולם הבא. ביקשה שנדאג לוויסקי טוב נניח את קופסת הכדורים פתוחה ונסתלק." אמר החוקר
"אני מבינה שזה לא מה שקרה "? אמרה החוקרת
"הוא בגד בה" אמר החוקר.
"מי בגד" שאלה החוקרת.
"הגוף" אמר החוקר. "הגוף בגד. לגוף תכנית משלו. הוא גונב לנו את האיברים בקטנה. אחד אחרי השני, בלי שנרגיש. כמו מכונית משומשת. המגבים לא עובדים אז את הולכת למוסך. זאת תקלה קטנה. כמו עשרות תקלות קטנות שקדמו לה בשנים מוקדמות וטיפלת בהן בקלות והמשכת לנסוע. הפעם כשהמוסך החליף מגבים. הם חדשים והמנוע של המגבים חלש מכדי להחזיק את המגבים הטריים וצריך להחליף גם מנועים למגבים החדשים. וכשהוא מפרק את הפלסטיק שמסתיר את מנועי המגבים, מרוב השנים והשמש השימוש והבלאי הפלסטיק מתפורר לו בידיים. אבל זה רק מגבים ואת מתקנת מה שצריך וחושבת שניתן להמשיך לנסוע הבלאי עושה את שלו, עד שיום אחד שתיים, שלוש תקלות מתכנסות יחד ואת מוצאת עצמך כלואה במכונית. במקרה הטוב את כמו השניים האלה פה שלא יודעים מה קורה סביבם ובמקרה הגרוע המוח נשאר לעבוד כלוא במכונית המתפוררת. מה נשאר ממך, את הופכת להיות פריט בבית, ריהוט."

"ואמא שלך "? שאלה החוקרת והפסיקה להסתובב בחדר.
"לא היה לה מזל, הבן שלה לא אהב אותה מספיק כמו הרוצח שאהב את האישה הזאת. תראי" אומר החוקר.
"היית מסוגלת להעניק לאימא שלך כזאת אהבה, לשלוח אותה לחופשי, להקריב הכל?, שני כדורים ישר בלב. טיק טק איבוד מהיר של דם. איזה אומץ להמית את מי שנתנה לך חיים, אחר כך להתיישב בכיסא במרכז הסלון במקום הקבוע של אבא שלך להרים רגליים ולסחוט את החיים כשהקנה בפה. היית מסוגלת?".
"הילדים שלי צעירים וזקוקים לי אני אוהבת את ההורים שלי והייתי עושה עבורם הרבה. לא הייתי רוצחת אותם. אל תשכח שההורים שלי צעירים מכדי שאוכל לחשוב עליהם כך. תודה לאל אני לא בת-יחידה וכולנו ניתן יד בתקווה שלא להגיע לשם".
"שכחתי" אמר החוקר. "אתם משפחה גדולה. זה משמעותי. מה קורה כשההורים חסרי יכולת כלכלית ואין כסף או רכוש לריב עליהם.?"
"מה כתוב על מצב חשבון הבנק פה?" שאלה החוקרת.
"סביר. הם לא עשירים גדולים אבל יכלו לסחוב הם מקבלים פנסיה וביטוח לאומי" אומר החוקר.
"כן." אמרה החוקרת. "אבל הרבה פעמים אנחנו משלמים למוסדות כל חיינו וכשאנחנו באים לפדות כשחס וחלילה צריכים. אנחנו מקבלים כתף קרה והכסף אף פעם לא מספיק לתוחלת החיים ויוקר המחייה שממשיך לעלות"
"הנה דו"ח המעבדה על המקרר, בדיוק חזרו התוצאות כמו שאמרתי הסרטן חזר. תקרא לשוטר הראשון שהגיע."
"מי מצא אותם ? " שאלה החוקרת והגביהה הדף להיטיב עם האור.
"המשפחה בחו"ל. הוא תיזמן את זה מושלם". אמר החוקר.
"הכל על השולחן פה בכניסה" אמר השוטר שנכנס ראשון לזירה.
"מכתב התאבדות?"  שאלה החוקרת.
"צוואה של הרוצח". אמר השוטר שמצא את הזירה.
"עשה טובה לשאר המשפחה" אמר השוטר שהגיע ראשון והתחרט כשראה את פניה של החוקרת.
"כמה זמן היה מחזיק הכסף" אמר השוטר שמצא את הזירה
"זה אף פעם לא מספיק, היו גומרים חסכונות ונופלים עול על שאר המשפחה." אמר החוקר

"התחלת לגלות אמפטיה" אמרה החוקרת.
"אני כבר פישלתי עם ההורים שלי. שנים שידעתי ותכננתי מה אעשה כשיזדקנו בצורה כל כך לא מכבדת במקומו" הצביע החוקר על הגופה שישבה במרכז הסלון בכסא של האבא. "במקומו הייתי תוקע כדור בו, כדור בה, לוקח סירה ויוצא לים. דופק כדור בפה כמו שהבחור הנחמד פה עשה. ודואג שהאקדח יישמט לים, משמיט משמיד ראיות. כך המשפחה תקבל ביטוח חיים."
"והדגים יהנו מהבשר". אמרה החוקרת "מספיק עם השטויות".
"כתוב פה בדו"ח שהוא התקשר". אמרה השוטרת.
"מי התקשר?, לאן?" שאל החוקר.
"הבחור הזה" ענתה החוקרת. "התקשר למוקד שלנו והודיע על הרצח. נתן פרטים של ההורים. השאיר דלת הדירה פתוחה נתן למרכזנית את קוד הכניסה לבניין. כנראה לא רצה להמצא על ידי בני המשפחה".
"הסתיר את הקלון" הוסיף החוקר.
"או את הגבורה אם לצטט אותך" אמרה החוקרת.
"בואי נסכם שיש פה שלושה אנשים מתים. שני קרבנות ורוצח. יש נסיבות מקלות. הוא רצח מסיבות הומניטריות אם תרצי. גם מאנוכיות ונוחיות אולי מתוך עייפות או דאגה לשאר המשפחה. כנראה קרבן של אורך חיים בלתי נסבל שהוביל לאורח חיים בלתי נסבל. ממסד שלא יודע ולא מסוגל לתמוך. כמו שאמרתי כבר יש פה שלושה אנשים מתים"
"והשאר נתון לפרשנות". השלימה החוקרת וסגרה את התיקיה ביד אחת ותחבה מתחת לכתף.
"תחתמו פה" ביקש השוטר שהגיע ראשון לזירה.
"עוד תיק סגור" נהם החוקר.
"יש קריאה מאזור הבניינים הגבוהים" אמרה החוקרת, "ילדים שנדקרו, ריב על אופניים".
"אין לי כוח לילדים האלה". רטן החוקר "הם רבים ובסוף מישהו תמיד בוכה".
"נראה לי שאחזור למלון ביער." אמרה החוקרת.

שתפו עם חברים ברשת או בפרטי

פייסבוק
טוויטר
לינקדאין
וואטסאפ
טלגרם
אימייל

עוד סיפורים