יום חופשי

man on toilet with a wheel

ישבתי בסלון, הטלוויזיה פתוחה ודבר לא קרה. רוקנתי גיגית אחר גיגית עם כביסה נקייה וערמתי בגדים מקופלים על שולחן ביני לבין המרקע המרצד. מכנס ספורט אפור וחולצה מקושקשת, ערמתי לפי בנות ובנים גרביים מכורבלות חזרו לגיגית ועדיין דבר לא קרה, גנדלף לא סימן דלתי והשום דבר חלחל, העמיק ונתלה בארובת הבית נכנס שחור ומלכלך דרך האח אל חיי הבורגנים.
מחוץ לדלת לא שמעתי את יללות הכלבה, קר בחוץ נעים בפנים מול האח הבוערת. גם בדפנה שעל פניי חלפה לא הבחנתי. מבעד להררי כביסה מקופלת בערימות של בנים ובנות רץ עוד סרט על נער ונערה שהתאהבו ורציתי שעכשיו ממש בצד השני של הסלון, תפתח דלת הבית ורוח קרה תפרוץ אל הסלון החמים, עלי שלכת צהבהבים יטיילו באוויר וראש גדול ירוק וכחול של דרקון בעל עיניים צהובות רושפות זהב ינשום אש אל חלל הסלון.
האש הדרקונית תחמם ותמס את המתקן והמעילים בכניסת הבית. אותו מתקן מכוער עליו התעקשה דפנה ונתלה למורת רוחי. להבת הדרקון תחטיא כחוט השערה כשאקפוץ מהספה הבוערת ואתגלגל אל המטבח. מהמגירה הבשרית אשלוף סכין חדה ולפני שיספיק וירים ראש, אקפוץ ואחליק אל גבו, אתפוש בצווארו ואתקע את הסכין. את הלהב כולו דרך קשקשיו.
כמובן שלא הצלחתי לחדור. קשקשיו עבים עורו קשה. בשמאלי נאחזתי בצוואר ובימיני הסכין התקועה בקשקש. לא הצלחתי לשלוף גם לא להזיז לא לימין ולא לשמאל שנינו תקועים על גב דרקון שיצא מהסלון.
נשאר מאחור סלון מבולגן ובמטבח המגירה הבשרית נשארה פתוחה.
דפנה ללא ספק קוראת לשמאי, למעצבת דירות ולקבלן שיבוא לתקן ולהוריד פיח מהקיר. אני על גב דרקון את שמי אין איש מזכיר גם לא יכול לעזור כשאני עוזב את האזור מתחיל חושך ואני קופא מקור.
מעל פרבר שמתכונן לישון עף הדרקון ואני על גבו קפוא ועירני הרוח חודר לגרביי, מכנסיי ודרך שרוולי. רועד מקור, שיני נוקשות בקושי מחזיק. משייט בין עננים מנמיך ונושף על בניינים.
בפעם הבאה בסלון, כשאקפל כביסה אתלבש בהתאם מוכן לקור עם תרמיל קטן עם מים וחטיף, נעליים גבוהות אשקול מגפיים שאוכל להצמיד ירכיים לקשקשים להיטיב אחיזה כשעפים בסיבובים שתהיה לירכיי חרב ארוכה וחדה שתחדור בקלות בקשקשים. צריך להיות מוכנים חשבתי על הרשימה שעליי להכין אם דרקון ירוק וכחול דוחף אף מלחשש אש לסלון ביתי בזמן קיפול הכביסה השבועי.
חזרתי להילחם במציאות הקרה התחלתי להרגיש בשמאלי תחושה מוזרה, הבטן קרקרה נורא.
חיכיתי שהדרקון יאט, ינמיך, ינוח דקה, שאוכל להתחבא מהרוח ולהיטיב סביבו את התפיסה לחזק סביבו את ליפוף הרגליים ולנער את הידיים שהיו תפוסות וכואבות.
הדרקון לא עצר ולא ניסה לנחות לא היה ברור לאן פניו מועדות. הבטתי לאורכו מצוואר ועד זנב. לא מצאתי שום נוחות לרכב עליו.
זה קרה אחרי חצות, כשהדרקון התכונן לנחות.
המקום היה שומם לא היה דבר בין פה לשם, סתם עוד הר.
החלקתי וירדתי מצווארו הארוך.
"איך הייתה הטיסה" הוא שאל באנגלית רצוצה.
"היה קר" עניתי ביובש וחיפשתי זרדים "תן פה נשיפה אני זקוק לגחלים"
 דיברתי עברית הוא הבין הכל "מצטער על הסכין, נפצעת קשה? יש לי פלסטר בארנק אחבוש לך אם תרצה אולי כדאי שנלך שיתפרו שלא תהייה צלקת".
אבל הדרקון לא עשה עניין "אל תדאג" אמר בשוויון.
"בקושי עברת, אולי שפשפת השריון, השריון ישן זה נכון גם הקשקשים, הוא לא באופנה כבר שנים. ובעניין הצלקת אל תעשה בלאגן דרקוניות צעירות עושות מזה עניין, מזמן לא הייתה צלקת חדשה" הוא סיים בהבהוב עין צהובה. ככל הנראה הייתה זאת קריצה.
התיישבתי מול האש ידיי מגיש ידיים להתחמם לפנים. אל האש הצהובה והדרקון האפור לא סתם פיו לדקה. "אני תקוע במערה שומר על זהב, מזמן לא עשיתי טיול כמו עכשיו".
"באת בזמן" אמרתי בנימת תודה. "בין הררי הכביסה, הטלפונים והמיילים מהעבודה. אי אפשר לברוח אי אפשר להתנתק".
הדרקון חייך בעגמימות "אני פה לשרת". ובדרקוניות משועממת. הניח ראש לפניו ושאף דרך נחיריו בלע שיח מרווה מאפו פתח פה והוציא להבה ריחנית. נוצרה באטמוספירה אינטימיות דרקונית.

"מה הבעיה" התעניינתי כמו כל המנהלים בעבודה.
"יום קשה? אפשר לעזור"? לא התכוונתי באמת אולי באמת יבקש עזרה
אבל מה שהיה היה וקיוויתי שדבר לא קרה.
הדרקון הביט בעיניו הגדולות "אתה מחרטט יפה, לא חשוב, מזמן לא דיברתי עם אדם מהישוב. מה דעתך, איך אתה רואה אותי אני סתם דרקון"?
זאת הייתה שאלה מכשילה בלי ספק, מולי, על צלע הר, סביב מדורה קטנה יושב דרקון גדול, אפור, עם ראש ירוק וכחלחל אש חמה בפיו ושיניים חדות מסביב ומבקש ממני משוב. יש סיכוי שלסיפור הזה יש סוף טוב ?.
אם אהיה שלילי אמיתי, ביקורתי, על תנאי התעופה, על הקשקשים הדוקרים, שהתעופה לא הייתה מאה כמו שאומרים. רצוי דיילת בין העננים שתציע שמיכה או משקאות קלים. שתהיה כריזה עם עדכון לאן טסים. אז אמרתי:
"אתה לא נראה מרוצה"
הוא סגר עין והשאיר אחת פתוחה, קצת חששתי כי הפעם זאת לא הייתה קריצה.
"ביקשת משוב ומעין הערכה" קראתי בבהלה
הדרקון חייך עד כמה שיכל " קלעת בול, לא רע בכלל" ומפה הוא המשיך ולא הפסיק לדבר. התעייפתי היה קשה להקשיב כשדיבר על דליפות בהר ועל שלוליות במערה. הזהב שאיבד מערכו, על השעמום בראש הר הזהב והסכסוכים עם נשותיו עד ששלח כולן לדרכן ומסתפק בחלטורות קצרות עם דרקוניות צעירות.
הוא התלונן על האנשים שמפריעים למנוחתם של דרקונים. הרים פלטו לבה כועסת ואסרו על מגורי דרקונים הכל בגלל אנשים מסוימים שמעירים דרקונים ומנסים להזיז הרים. אבל הוא, מסתבר מצא לו הר, בתוכו הטמין אוצר. ודרקוניות צעירות ברוך השם יש ויש ועל האוצר הוא כל הזמן חושש. "אתה יודע מה עובר על דרקון איזה קשה כמה חרדות כל הזהב בלבה אחת יכול להתאדות. ובכל זאת יש גם שעמום בכל הרביצה על הזהב אפילו אם מדי פעם דרקונית חתיכה נותנת אליי קפיצה. זה לא מספיק איזה שעמום" הוא אומר.
"אני מקנא בדרקונים שלא ישנו שנים. נרדפים, עוברים מהר להר חווים הרפתקאות ואצלי, מה כבר יכול לקרות ."
לא היו לי תשובות. איזה דרקונים יכולים לבא אליו, אין לו לקפל כביסות. יש לו שריון וקשקשים שלא החליף שנים. צדק בדבריו חבריו רואים עולם. אופי חייו קצת יותר מדי מושלם. גם ממני מצפים לעוף, לנשוף, לקחת שבויים בסוף גם הוא כלוא בחיי דרקון בורגנים.
"תגיד" אמר בנימה קצת אחרת:
"המשפחה שלך לא דואגת? מה בתכנית? חשבת על זה עד הסוף, רוצה לצאת גיבור, או קדוש מעונה, אני הורג אותך או שאתה מגבי נופל. אתה נשאר בחיים או אלטרנטיבי. תחליט כבר הבוקר עולה וחייב תנומה. קבעתי עם דרקונית בעוד שלוש שעות לערך. יש לבשל ולהכין לכבודה רק זה לפחות שעה עבודה."
ליפול מגבו? בזמן טיסה? השתגע לחלוטין
"הלו דרקון, לא חשבתי איך זה נגמר, הבטיחו לי זמן, אם אתה חייב עכשיו לעזוב כי אתה מאחר אזמין מהשירות דרקון אחר". דיברתי בטון מנומס בהחלט מחייב אני לא באמת מעוניין בדרקון אוייב.
אני צריך הרפתקה, משהו קבוע. זה עדיף מלהזריק, להמר, לשדוד זהב בכל זאת משהו אחר במקום הררי כביסה כל שבוע. הדרקון לא אהב שהזכרתי זהב. ראיתי עליו שהוא ממש ממהר עכשיו.
"טוב דרקון, תחזיר אותי, זה היה סיבוב ניסיון נקבע שוב לשבוע הבא איך יום ראשון?."
הדרקון לא ענה, כנראה משהו שבלע הוא נאנח ומפיו יצאה אש צהובה כחלחלה. "מצטער, לפעמים זה קורה, קצת גזים, אל תדאג לא רעילים לך אז מתי אמרת מתאים עבורך?".
"שבוע הבא, יום ראשון, אצלי בסלון, אקפל לי כביסה, אדאג למעיל, לתיק קטן שיהיה על הגב, לחרב ארוכה שנקבע את השעה?".

שתפו עם חברים ברשת או בפרטי

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב telegram
טלגרם
שיתוף ב email
אימייל