בוקר בוקר לפני החמה, נהג יהופיץ פנדלוביץ' השמיני לקום בצד ימין של המיטה, להשחיל רגליו לנעלי הבית לצד מיטתו. לצחצח שיניו, לאכול לחמניית קמח מלא עם אבוקדו, גבינה מלוחה ומלפפון חמוץ שהכינה והניחה רעייתו נחמה פנדלוביץ' על שולחן המטבח ויצא לעבודה (כמובן אחרי שנעל נעלי עבודה).
יהופיץ פנדלוביץ' השמיני אדם חרוץ ועשיר גדול, עובד בעסק שהשאיר לו אביו שקיבל את העסק מאביו שירש כמובן את העסק מאבי אביו. משפחת פנדלוביץ' לדורותיה העמידה ילדים חרוצים והעסק המשפחתי שגשג וצמח.
גם נשות הפנדלוביצ'ים לא טמנו ידן בצלחת לילות כימים עשו במאפייתן במורד הרחוב בשכונה קטנה בפרבר בו התגוררו מאז יהופיץ פנדלוביץ הרביעי ורעייתו נחמה פנדלוביץ' הראשונה.
בבוקר בטרם התעורר יהופיץ פנדלוביץ' השמיני הייתה נחמה פנדלוביץ' הרביעית משכימה עם התרנגול ויורדת ברחוב, לערבב, ללוש, להתפיח, לחמם ולאפות, לארוז ולהכין לחם ומיני מאפה. כשמש היה ברור לכל שיהופיץ פנדלוביץ' התשיעי ורעייתו צילה פנדלוביץ' השנייה ילכו זאת אחרי אמו של יהופיץ פנדלוביץ הרביעי והוא יהופיץ פנדלוביץ' השמיני בעקבות אביו פנדלוביץ' השמיני.
עוד בצעירותו התלווה יהופיץ פנדלוביץ' התשיעי לאביו בטנדר-פיג'ו חלוד ומעלה עשן ברחובות הפרבר בין הבתים נוברים בינות הפחים מטפסים על מערומים ציבוריים מושכים ושולפים חלקים לעתים שלמים כמעט חדשים של שאריות שאנשים השליכו מן הבתים.
כדורים, שרשראות, ארגזי עץ ישנים, ריהוט עתיק ומכונות כביסה, תנורי אפייה, מקררים, חבלים, מיני אביזרים אלקטרונים, עציצים, ושאר דברים שהשכנים חידשו או סתם מאסו בנוכחותם.
לחצר גדולה עם מחסן עבר השלל, ובמחסן גדול ששכר יהופיץ פנדלוביץ' החמישי אי שם לפני דורות פרקו את שלל היום והחלו למיין.
את החלקים והאביזרים הראויים הם ליטשו וניקו, תיקנו ושיפצו, הרכיבו מחדש, חיברו, הדביקו, ולפעמים נאלצו לאלתר ויצא להם מוצר לגמרי אחר.
פעם, לפני שנים, התבלבל יהופיץ פנדלוביץ' השביעי והרכיב בטעות לוח ששלף ממקום אחר למכונת כביסה ובלא כוונה התכנית החשמלית התעדכנה ובגדים שיצאו מהמכונה קיבלו גוון אחר מחודש.
ובמקרה אחר חיבר מכונת כביסה למכונת תפירה מקולקלת והשתיים באופן אוטומטי כיבסו פרמו והתקינו מחדש בגד ושמלה אחרת ממש.
מדור לדור יהופיצ'ים מוכשרים ופחות הסתובבו בין ערימות ברחובות. פשפשו במזבלות וחצרות ציבוריים וערמו במחסן מצבורים של שאריות מיותרות שלעתים הפכו להמצאות חדשניות. כך עשו הפנדלוביצ'ים את הונם. ודאגו תמיד להעביר את העסק לבנם בעוד נחמה פנדלוביץ' השנייה, השלישית ושאר הפנדלוביצ'יות לדורותיהן אפו מאפים, האכילו רעבים, מילאו כרסים דקים ועבים בשכונה בפרבר של העיר הגדולה.
ברבות השנים העולם הפך מורכב משוכלל ומסובך, מרוב רכבים חונים, הפכו הרחובות צרים ולא עבירים לטנדר פיג'ו ישן וחבוט ולעצור באמצע הרחוב יוצר פקקים אין סוף.
מי שנובר בפחי האשפה גם אם לוקח דברים שלמים וטובים נחשב בחברה למסכן ואביון, ומעבר לתדמית נדמה לכולם שהכל כבר הומצא עובד וקיים ואם יש דבר שחסר וכדאי להמציא נגנב במהרה על ידי אדם שני שמקים חברה ומנפיק במיידי ופותי מפעל ליצור תעשייתי. ועליו למהר בעצמו להקים לפני שיועתק ויצנח המחיר. חדשנות הפכה לעסק מסובך ולא מספיק לחפש שאריות באיזה פח.
להיות חדשני היום זה מורכב נדרש צוות עם ידע עמוק ונרחב. צריך מחשב ולחבר אפליקציה. לערב מהנדס, כלכלן ויועץ חיצוני בודק איכות לבדוק התכנות, להשוות מחירים, לבנות 'פיילוט' לשכלל ולהדוק מבחני כדאיות.
לעתים אומר הכלכלן, "לא ראוי לחבר, להדביק, לנקות, לשפצר. כדאי לזרוק ולקנות אחר. את המקולקל יש להשליך לפח. תיקון יקר או סתם מסובך".
יהופיץ פנדלוביץ' השמיני מבין שבנו, יהופיץ פנדלוביץ' התשיעי כבר לא ייסע עמו ברחובות לגעת, לחפש בין ערימות הגרוטאות למצוא חפצים מענינים וטובים לשפצר מחדש להרגיש יצרני.
יהופיץ פנדלוביץ' השמיני משקיע עושרו בילדיו, בתרבות, השכלה וחינוך מעל הכל. מכונות יוחלפו כך אומר בליבו. ישופרו יתקדמו יש להשתנות ולהתקדם. על כן יש להשקיע בהשכלה בחינוך בחריצות ומנהיגות בהם טמון האוצר הגדול.
"ההמצאה הבסיסית" הוא אומר ונחמה פנדלוביץ' מסכימה "זאת אישיות". ויהופיץ פנדלוביץ' השמיני לפני הלימודים ההשכלה ושאר הרכישות מבקש את ילדיו לעמוד בדרישות הפשוטות: להתמיד, לזכור להיות אדיב לחשוב על הזולת (קרוב ורחוק כאחד). לדעת היכן לוותר ומתי לעמוד להגן. לא להיגרר אחרי אחרים לשמור על עצמאות וסקרנות. להיות עצמך ועוד מיני דברים שנשכחו ברבות הימים ונשכחה התרבות.
(* ברכת יום הולדת לבתי במלאת לה שבע עשרה חורפים)