קינאה

אז האיש הזה מטפס שלושת רבעי השעה ומגיע למישור כזה. לא מישור מושלם, מישור של אדמה חומה כבדה זרועת סלעים נמוכים שמבצבצים פה ושם וריח אבני-גיר לחות ונקיות והשאר מכטסה בגווני הירוק.
ירוק כמו שעשבים יודעים לבצבץ אחרי גשם והיה הרבה גשם בזמן האחרון.
מיום שני החל הגשם ולא פסק עד אתמול כשסיים לשטוף בחוזקה את המדבריות והעלה בערים הביוב לרחובות והשאיר האנשים בבתיהם.
האיש הזה כשהעננים טרם ויתרו על מקומם ביום בלי שמש, מעפיל עם תיק קטן על גבו ושמיכה עליזה פרחונית תחת זרועו, הוא פורס השמיכה על מרבד ירוק ולח. עוד מעט ילחלחו המים מהאדמה החומה הספוגה אל השמיכה הפרחונית, ירטיבו את גבו דרך חולצתו ובגדיו יכבידו וכל מקום שגופו ירבוץ יקלוט את הגשם שירד פה לפניו.
פה על הר או איך אקרא לרום הזה הטבע והחי.
אפילו קילומטרים ספורים מכאן יש עיר רווית בתים ורחובות צפופים ובינם נפשות חיות
אפילו למרגלות ההר או הרום הזה בו האיש שוכב על גבו,
אפילו כביש ראשי והומה מעבר לעצים דרכם פילס האיש דרכו ואבנים עליהן חלף בדרכו בין השיחים הנמוכים שקולטים רעשי הכביש ונושמים עבור האיש את האוויר המזוהם.
הוא שוכב ופניו אל השמיים, ערפו על שמיכה עליזה פרחונית והטבע בו, תחתיו וסביבו.
האיש הזה על השמיכה העליזה הפרחונית בתוך כל הירוק שואף עמוק, מחזיק.
עננים משנים מקום מעליו, רוח משחקת בעלי העצים הירוקים וחולפת הלאה חוזרת למקומות רחוקים מהם הגיעה לכאן והצפצוף הקבוע שיש לו באוזניים דוהה ונבלע בהמיית הזוחלים, המקננים והמאבקים.
האיש הזה מכבה עיניו, נושם, מרגיש ורואה.

חבורת רוכבי אופניים חולפת בקרבת מקום.
אני מסתכל עליו. על האיש הזה ומקנא.
באתי לטבע לפעילות ספורט בריאה באוויר הנקי בין הנקיקים, עובר עם חברי בטבע. טיפסתי אותו הר.
האופניים נחבטו באבנים, הברכיים דחפו והשרירים התאמצו. זיעה דביקה לעורי מתקרת במהירות ברוח. נשימתי קצרה גופי נאבק בטבע ריאותיי המתכווצות מאמץ לנשום במאמץ להמשיך ולהתגלגל הלאה, למעלה וקדימה.
האדרנלין מתפשט בגוף. זיעה ואדי חום מתערפלים בעיני, על משקפיי, מסתירים עננים שנעים ומשנים צורה מעוורים את אוזניי מהסלעיות, מהעורבנים הרעשניים ומהחיים המקפצים בעשב הטרי.
הטבע חולף כשאני רוכב על אופני בין כביש לכביש וחוזר אל העיר הגדולה.