עזרא

dreamstime_s_124596222

דירת הסטודנטית
עזרא הרגיש שזה מגיע. ראשה של הסטודנטית התרוצץ על הכרית מצד לצד בתוך שיערה הסתור. שיניה התקשו ופניה התעוותו בעונג, הגוף רעד ונשימתה נעצרה. עכשיו הוא ידע מגיע הגל שיתפתל ממתניה ויעלה דרך גווה המתקמר ומתרחק מהמזרן. רגליה פרכסו ושרירי הבטן התעגלו לגבעה קטנה וחזקה במרכז גופה כמו הר געש המתרומם לפני שנעצר להתפרץ מלועו המתבקע. שדיה נעו במעגלים רכים סביב פטמותיה החומות כמו אדוות מים קלות המתרחקות מהמרכז ונבלעות בתוך עורה הצעיר והמתוח. אוויר כלוא השתחרר מריאותיה הנפוחות מלווה בצעקה ומתחלף באנחות קצרות נחיל דמעות השתחרר מזווית עינה הימנית. שוב צעקה ושוב הנשימות השטוחות. קצרות וקולניות. אז, נטולת אנרגיה נפלה אל המזרן איבריה שמוטים, ידיה הקפואות מאוגרפות בסדין שפרעה כשהתפתלה לנגד עיניו סנטרה שמוט לכתפה השמאלית ועיניה עצומות בחוזקה. עזרא אהב את השקט הזה. הביט כאומן הצועד לאחור להיטיב להתבונן בעוצמת יצירתו. אצבעות ורודות ממאמץ וקימורי גופה הרפויים שנבלעו במזרן הרך. עיניה, חומות או שחורות, לא זכר, נעצמו בחוזקה בעל-כורחן אט אט נרפו לשינה חסרת דאגות, חזה החשוף עלה וירד בנשימות כבדות מרגע לרגע מהולות גבב הברות מבולבל על אלוהים, על גברים, אמרה "בן זונה" ונרדמה.

עזרא לא התרגש מהמילים שהגיעו במערבולת הגופות. הסטודנטיות היו צעירות מלאות אנרגיה עדינות או אגרסיביות כולן צפו ביותר מדי סדרות טלוויזיה וסרטי פורנו. משפטים כמו "תראה לי שאתה גבר" או "כן.! תן לי!. חזק!". ניבולי פה שדמיינו כלוהטים: "תעשה אותי!", "יא בנזונה – תדפוק תדפוק!" פרצו משפתותיהן העדינות כחלק מז'רגון מיטה וחוסר ניסיון. הניסיון לחקות סרטים גרם לסצנות מתסכלות של חוסר סיפוק. חוסר ניסיון של המרחב הגברי שצפה באותם סרטים בדיוק.
הן היו צעירות מכדי להבין את ההתרגשות שעוברת בנער נוכח עירום נשי, השמחה והגאווה שלו כגבר שפכו את ליבו ומיציו טרם עת.
שנים של אימון עזרו לו להתעלם מעידודן הקולני להתגברות. הפך את המילים לחלולות וחסרות משמעות על מנת שיוכל להעניק להן את הזמן, להתגבש בתוכן, להגיע לנינוחות הנפשית. להכנס לחיבור העדין שלהן בין הנפש לגוף הזכרי מעליהן להתרגש מהמגע אף שלא התפשט לפני שהיו מוכנות לחלוטין. מוצפות סוערות פילס בין גלים ואיים בודדים נתן להן לפלס דרכן אליו. רק בסוף, כשהר הגעש התפרץ, משך את גופו מתרחק מהחיבוק האחרון המסכם. החיבוק המנחם שמשייך גופות ונפשות. הן החמיאו לו: "איפה התחבאת עד היום", "איך אתה עושה את זה", "חבל שחבר שלי לא הכיר את המקומות שלי כמוך", "בן זונה של אורגזמה, חייבים לקבוע שוב".
עזרא העדיף את השקטות, אלה שניגבו דמעות כשגמרו, שהביטוי הפראי ביותר היה משיכת סדין או יללת שחרור מקפיאה. צעקות ואנחות מוגזמות גרמו לו לחוש בתוך סרט פורנו זול.

עזרא התרומם מעל גופה המוטל על המיטה של הסטודנטית חסרת הכוחות. התיישב בקצה המיטה. היא לא תדע עד הבוקר כשתתעורר לבד במיטה הסתורה עם ריח גוף. מחר היא תביט ותחפש בטלפון הנייד שלה אות ממנו. סימן שהיו הדברים. תכבה ותפעיל את המכשיר,  תבדוק אם לא עבר בטעות למצב השתק. בעוד שבוע היא תפתח רגשות אשם ותשנא את עצמה קצת על הלילה הזה. הלילה שנרדמה נותנת לו לחמוק בלי חיבוק, בלי המבט או שיחת המשך. כשמחשבות תאכלנה את נפשה והגוף יכאב מגעגוע אליו. לא לא אליו, אל מה שעשה לגופה. היא תיקרע בין הצורך הגופני לעוד אורגזמה לתחושת העלבון שהשאיר במיטתה. שנטש אותה, זולה ומעורטלת בין מצעים סתורים וריח זרע ונוזלי גוף. הפעם, לא יהיה ריח זרע, הגל שעבר דרכה התנפץ על גופו הסתום. הקונדום נשאר תלוי וריק על איברו הזקוף. שוב לא הצליח להביא עצמו לידי גמירה.

עיניה היו כבדות ועצומות. נשימתה עמוקה ורגועה. הוא נכנס להתקלח על כתפו התיק שקיבל מדנה לפני יותר מחמש עשרה שנה. בכל פעם שנגע בו נזכר בהקנטות שלה על הצבע;
"ידעתי שתאהב את התיק הסגול".
"זה תיק חום" תיקן אותה
"אתה עיוור צבעים מותק"
היא משכה את התיק שלו מחדר השינה שלהם והראתה לכל מי שנכנס לדירה;
"באיזה צבע התיק הזה" ?
וכל מי שענה שהתיק בצבע חום בוטל לאלתר "עזוב, אתה לא מבין כלום גם אתה עיוור צבעים כמו עזרא".

הוא הניח את התיק החום-סגול בכיור והוציא סבון ומגבת שהביא עמו. במקלחות זרות היו ריחות שונים, סבונים זולים ומגבות קשות שיובשו בשמש במקום במייבש כביסה. את הבושם שלו הוא לא ישים פה מחשש שהריח החזק יעיר את הסטודנטית.
למרות שהיה ריק, עטף את הקונדום בנייר טואלט והטמין בתיק החום בתא פנימי שייעד לכך. מים חמים הגיעו, נתן לאדים לעלות מרצפת המקלחת הקרה ונכנס על בהונות. שאריות אודם, זיעה ובושם נשי נשטפו אל חור המקלחת.

דנה

עזרא כבר היה בבית כשדנה התקשרה. הוא רוקן את הבגדים מהתיק החום-סגול אל סל הכביסה ותלה את המגבת הרטובה להתייבש במרפסת השירות. טקס השינה בבית של דנה הסתיים וכמו כל יום חמישי התפנתה להתקשר אליו.
עזרא ידע שהילדות כבר אכלו, התקלחו, ואף שמעו סיפור לפני השינה. כשהן במיטתן וצביקה בעלה של דנה מול הטלוויזיה עם חברים צופה בסלון במשחק של מכבי. ברקע צעקותיהם המתלהבות לכל סל או החטאה. את עזרא מכבי לא עניינה, עבורו כדורסל היה משחק של שחורים, משחק אמריקאי של המקצוענים מהאנ.בי.איי. הוא שמע את דנה מתהלכת בין חדרי הבית את צליפת כלי הזכוכית וחיכוך הסכו"ם כשרוקנה את מדיח הכלים אחר כך שמע נשימתה כשהתכופפה ונאנקה להרים בגדים של הבנות מרצפת המקלחת ולאורך המסדרון המוביל לחדרן. הוא ידע שקולה התרחק מהאפרכסת כשאחזה בין ידיה התפוסות גיגית כביסה עמוסה ומכשיר הטלפון מונח בין לחייה לכתפה. סבב סידורי הבית הסתיים כהרגלו במערבולת מים שירדו באמבטיה. לבסוף, צנחה על גבה עיניה נעוצות בתקרה מעליה ובקורי עכביש שאמרה כבר מזמן שתסלק מפינת התקרה עם הקיר. עכשיו הייתה כל כולה מרוכזת רק בו. רק בעזרא.
"היא ממש התלהבה" אמרה דנה.
עזרא שתק.
"אני יודעת שאמרת לי להפסיק להעביר את מספר הטלפון שלך בין הסטודנטיות אבל מירי הייתה חייבת את זה. תשמע, מי כמוני יודעת שהטיפול אצלך מרפא באמת, אתה צריך לפתוח עסק 'עזרא מציל נפשות". הוא הרגיש את החיוך על פניה.
"הדור הזה אחר עזרא. הכול בלחץ. טרודים כל הזמן מהאין-כסף. אין להם טיפה של חוסן מנטלי להתמודדות עם קשיים. ותאמין לי אני יודעת כשאני אומרת לך שיש להם קשיים רבים ממה שהיו לנו. נכון שהם מפונקים, במיוחד הבנים. כבר אין גברים עזרא. באמת עזרא, אין יותר גברים שלא לדבר על ג'נטלמנים. הם לא גברים במקום העבודה שלהם הם בקושי נוטלים על עצמם אחריות או מנהיגות בלימודים ובטח לא במיטה, אל תחשוב, לא ניסיתי אף אחד מהסטודנטים שלי, אני פשוט שומעת את הסטודנטיות המתרגלות שלי, הבנים חושבים רק על עצמם. הבנות סתם זומבי. היית חושב שעם כל הקדמה ושוויון הזכויות והאינטרנט והיו-טיוב הן היו יודעות לבחור טוב יותר. תתפלא, הן יודעות פחות וגרוע מכך הן חסרות ניסיון והסטנדרטים שלהם לגבר לוקה בחסר. הבחירה בגבר קשורה בצורה החיצונית שלו ואם לבוש חולצת-מותג או נעליים מאחד המעצבים. במיטה, הן חושבות שככה אמור להיות, פושר ומקסימום רועש כדי להוכיח שנהנו.
אני אומרת לך עזרא הן מסתובבות בקמפוס חרמניות מחפשות ולא יודעות אפילו מה הן מחפשות. הן מספרות שהגברים לא מצליחים לספק אותן!. תאמין לי עזרא – עשית מצווה, אתה צדיק, עזרא הצדיק". דנה צחקה מהבדיחה של עצמה.
"עזרא" ? שאלה כדי לוודא שהוא עדיין על הקו. התאמצה לשמוע אם הוא עדיין איתה לפחות לשמוע את הנשימה של עזרא.
"מירי מוכשרת לאללה".
"מירי"? שאל עזרא
"וואו," אמרה דנה.
"מירי זאת הסטודנטית"
"אה" אמר עזרא
"אין לך מושג כמה מירמור יש בילדה הזאת עזרא, על כל העולם. על המשפחה, על הלימודים. בזמן האחרון איבדה ריכוז והחלה להתחצף אליי ולפרופסור של הפקולטה ממש מקלקלת כל מה שבנתה לעצמה. אמרתי לה שאם לא תתאפס לא אוכל לתמוך בה. אתה יודע כמה חשוב למחקר שלי דיוק ועובדות. אין לי זמן לשטויות."

עזרא
טרוד בקונדום הריק ישב עזרא על הכורסא בסלון דירתו. דנה הייתה על קו הטלפון, סיפרה על הבנות, על הפרופסור שלה בעבודה, על הסטודנטים המוכשרים שלה ועל הסטודנטיות הצעירות שכבר לא יכולה לראות עצמה במקומן. אולי הזדקנה, אולי בגלל הילדות וצביקה. דנה הייתה חברתו הטובה מאז שהיו בעצמם סטודנטים ולמרות שהייתה חברתו הקרובה ואולי חברתו היחידה חשב שלא נכון לשתף אותה בכך שאינו מגיע לפורקן.
עזרא לא היה רוחני, הוא צחק על כל המתבודדים שיוצאים למדבר לחפש אויר פסגות ליוגה והרהורים. זאת לא הייתה בעיה טכנית גם ככה היה מוקדם מכדי לקשר את זה לגיל. הסטודנטיות הצעירות ששלחה דנה היו צעירות מטופחות ומושכות. נכון, בלי מאמץ ואתגר דנה עשתה את רוב העבודה הכינה את הסטודנטיות כך שהגיעו אליו חסרות סבלנות ובציפיה גדולה, גם בכך לא היה שינוי.
ניתוחים פסיכולוגים והתבוננות פנימית היה הקטע של דנה. גילוי כזה מצידו יגרור מבול שאלות ורצף השערות והמלצות מה לעשות, למי לפנות, שיחות התעדכנות תכופות ומעקב צמוד אחר הטיפול ב'בעיה שלך'.
לא!. הוא לא יסבול את הפיקוח הפסיכולוגי שלה.

"תסבירי לי דנה" אמר בעצבנות.
"איך זה עובד? סטודנטית מגיעה לדבר על התיזה ואת מציעה לה משהו כמו: "את לא מרוכזת, את ממורמרת. תתקשרי לעזרא, הוא ירגיע אותך"? יש שיטה?. איך זה מרגיש לסרסר אותי. חקרת פעם את הצד הזה שבך שאוהב לשלוח לי ילדות שרק עזבו את בית הוריהן להזדיין עם גבר שמעולם לא פגשו והומלץ על ידי ד"ר דנה מהחוג ל…".
מעברו השני של הקו הייתה דממה שהופרעה בהתפרצות מגוננת והתקפת נגד:
"בדיוק כך עזרא, בדיוק כך!. " אספה אויר מלוא ריאותיה וכמו תמיד כשהייתה מתוחה ועצבנית הייתה חדה ורותחת.
"אני גם מאד ציורית. אני מוסיפה פרטים טכניים, מזהירה ומסבירה שאתה לא צעיר. משתפת בתקופה שלנו יחד. אם סטודנטית מצליחה לדובב אותי אני מספרת לה מה נהגת לעשות לגוף שלי. כל מקום שנגעת, איך נגעת, איפה היינו כשנגעת. כן, מספרת על המרפסת מול הים ברחוב ויתקין.  הנוף משם וחשוב יותר הנוף שרואים כשנמצאים מתחת לגוף שלך. מציעה להן לבחור תפאורה או מקום מיוחד לסצנה שלהן. זה חשוב. נכון ?".
דנה לא חיכתה לתשובה והמשיכה:
"זה חשוב לבחור את המקום כי זאת הרי תהיה פגישה בודדת. אתה לא נפגש פעמיים וצריך לחרוט ולזכור כל רגע בחוויה כדי שיהיה על מה לפנטז אחר כך מה כשנער צעיר רץ ישר לתחתונים שלה בלי לייצר אוירה וחיבור. אני מציעה להן מקומות כמו השיש במטבח, אם יש אי באמצע המטבח זה הכי נוח נכון עזרא, כמו אצל ההורים שלי. אפשר גם להיעזר בפוף כמו זה שהיה במרפסת שלנו או אם הלילה זרוע בכוכבים מציעה לסטודנטית לבחור גג משם תראה כל מיני כוכבים. מאחלת לה שגם היא לא תצליח להבחין בין כוכבים אמיתיים לאלו שתגרום לה לייצר."  קולה של דנה רעד מהתרגשות וכאב מלוות משיכות אף תכופות של התרגשות.
"בסוף, אני מזהירה אותן כמו שהזהרתי את מירי. אמרתי לה שאתה מניאק. שלא כדאי לה להתאהב בך. שהכאב ילווה אותה גם כשתקים משפחה. גם כשתהיה לה קריירה מוצלחת שתשמור על עצמה אחרת היא תחזור לשיעורים שלי ממורמרת וכואבת שבעתיים".
דנה עצרה ועזרא לא התגונן. עכשיו הצטער על ההתפרצות והיה מאוחר להחזיר את המילים. לא היה טעם לענות ולהוסיף מילים שעלולות להחמיר ולפגוע. היה ביניהם חיבור מיוחד ואמיץ של שנים ולא התכוון לפגוע בה.

דנה ועזרא
עזרא אהב את  ימי חמישי שסיכמו שבוע עבודה ההסדר השבועי של שיחות הטלפון שלהם כשצביקה וחבריו צופים במכבי שידרו לו תחושת נורמאליות. מסורת הטלפון השבועי החל כמה שנים אחרי שנפרדו. בטעות נפגשו וקבעו לדבר אך לא התקשרו.
באחד הימים כשאסף סטודנטית מהקמפוס הכירה לו הסטודנטית את המרצה האהובה עליה. הם לחצו ידיים כאילו זה עתה הכירו ואז פרצו בצחוק גדול. הסטודנטית הצעירה לא הבינה. בחמישי בערב היא צלצלה. צביקה היה עסוק בענייניו ורצתה לשמוע איך הוא ומה הוא עושה אחרי כל השנים שלא התראו. זה היה מזמן. אחר כך הפכה לאמא ונעשתה אישה ובת זוג לצביקה. עזרא אהב לשמוע אותה מספרת על בנותיה. על החששות לפני הלידה. חווית הגרעפס הראשון, הפחד לקלח יצור פעוט כל כך מחשש שתגרום לו נזק מרוב שבריריות. שמחת הצעדים הראשונים והמילים המצחיקות שליוו את חיי היום יום בביתם. הוא כעס איתה על מערכת החינוך, על הפקח שרשם לה דו"ח כשחנתה ורק הגלגל הקדמי של המכונית גבל בסימון אדום. עזרא שמע הכל על צביקה ועל הבנות כאילו היו בנותיו ושמח עם כל אירוע בחייהם.

"מה קורה שם עזרא"?. אמרה דנה אחרי שתיקה ממושכת
"למה אתה שותק היום"?
עזרא לא היה במצב רוח לדבר. היה עליו להמציא דבר מה בתחילת השיחה ולקצר. אך אם היה מבקש לקצר הייתה מזהה שקורה משהו והיה עליו לשקר או להודות שמטריד אותו שהמכונה המשומנת שהכירה עד היום לא מתפקדת.
הוא היה טכני עם מירי ועם הסטודנטית הקודמת ששלחה לו דנה וגם עם זאת שהייתה לפניה וגם ככל הנראה עם זאת לפניה.
הן לא הרגישו את ההבדל על גופן. האיבר תיפקד עבורן אך בשבילו, 'שירות מלא' כלל גם את תחושת האגו של הסטודנטית שראתה בעיניו המתפלבלות בעל כורחן תחושת סיפוק וגאווה שהצליחה לספק. שהיא אישה מושכת וראויה.
חייו של עזרא עברו בין מקום העבודה לפאב שבו הכירו אותו כולם. הוא לא התרברב ולא שיתף בחייו הפרטיים ובכל זאת נבנתה לו תדמית של בליין ומגנט לנשים צעירות. היום החליט שלא ירד לפאב. עזרא רצה לסיים את השיחה. לשבת מול הטלויזיה, אפילו לראות את מכבי. גם היום החליט להישאר בבית.
לפתע אמר: "ביי דנה". אז הוסיף:
"נדבר"! וניתק.

שטיח שדנה בחרה
הטלפון צלצל מיד. הוא לא ענה, זאת בטח דנה.
הוא נשכב על השטיח בסלון פרש ידיים לצדדים והתבונן בתקרה הלבנה מתקרבת ויורדת אליו הוא עצם את העיניים ונרדם.
עזרא לא ידע כמה זמן שכב על השטיח כשפעמון הדירה צלצל בלי הפסקה. הוא החל לקום מהשטיח עד שנזכר מדוע אינו מכיר את קול הפעמון שלו, אף אחד לא מגיע לבקר פה מעולם לא הזמין לדירתו. לא אנשים מהפאב, לא מהעבודה ובוודאי לא סטודנטיות שמפגש בודד עלול להפוך לחיזור גורלי אם תדענה היכן מתגורר. גם השכנים התרגלו שהדירה ריקה ואין ממי לשאול סולם או כוס חלב. לא היו ילדים שהרעישו ולוועד הבית נהג להשאיר שיקים במעטפה בתחילת כל שנה. הוא עזב את הבניין אחרון כשהשכנים כבר הלכו עם ילדיהם לגנים ובתי ספר ומשם לעבודה וחזר הביתה מהפאב כשדיירי הבית מותשים מיום ארוך והתרוצצויות סביב עבודה וילדים וכבר הלכו לישון. לכן, צלצול בדלת דירתו יכולה להיות רק טעות בזיהוי.

עזרא לא קם מהשטיח. למרות השעה חשב שאולי זה אחד מאותם ילדים מרגיזים שדופקים בדלת לתרומה אלא בשעה כזאת של הלילה אף ילד לא מגיע להתרים.
חשב לצעוק אל הדלת שהוא לא בבית אולם הצעקות והדפיקות רק גברו והקימו רעש בכל הבית וחדר המדרגות והקימו אותו לבסוף מן השטיח. גם הטלפון צלצל והוא ראה שש עשרה שיחות שלא נענו מדנה. צלצול נוסף שלא נענה נרשם ביומן השיחות כשפתח את דלת הדירה וראה את דנה עומדת מולו.
עזרא עמד בכניסה לדירה, דנה חמקה מהמדרגות לתוך סלון דירתו. מופתע, לא ידע מה לעשות קודם, לצעוק על המהומה שהקימה במאורתו או לחבק ולכבות את צעקותיה מלוות הבכי.

שש עשרה שנים חלפו מאז פגישתם האקראית בקמפוס. מאז לא התראו. אמצעי מדיה כמו פייסבוק או אינסטגרם לא דיברו אליו ותמונות בווטסאפ לא שיקפו את השנים. חברותם הקרובה הסתכמה בשיחות טלפון שבועיות וכעת נפתחה דלת ומולו דנה אחרת, דנה זרה, מבוגרת. שיערה הבלונדיני נאסף ברישול בקוקייה עם תבליט פלסטיק של מיני מאוס. שיער שיבה בצבץ בשורש שיערותיה לקראת התור שקבעה אצל זהבה מחר בשעה אחת עשרה בבוקר כבכל שישי האחרון בחודש. כנף חולצת כפתורים התנופף מחוץ לג'ינס הצמוד שלבשה ועגיל חסר באוזן שמאל שם הניחה את הטלפון כשדיברה אתו.

עזרא נזכר בפעם הראשונה שהתראו בסופרמרקט כשנה או יותר אחרי שנפרדו. שניהם הופתעו ולא אמרו הרבה רק הבטיחו להתקשר להתעדכן ולא התקשרו עד שהגיע הטלפון הראשון מדנה, "אתה עדיין עם הסטודנטית ההיא? כי אולי יש לי מישהי בשבילך, סטודנטית שלי, חמודה מאד, אולי תיקח אותה לפאב שלך."
למחרת הפגישה התקשרה התעניינה בשלומו רצתה לדעת איך הלך, אם יתראו שנית. אחר כך שלחה לו רק את היפות והחכמות לפי הטעם שחשבה שהכירה ואולי חשב לרגע אולי דנה עיצבה את הטעם שלו.
דנה מולו הייתה אחרת, בשלה, מורכבת עם תווי אופי ברורים כמו הנשים בעבודה וברחוב כבר לא הסטודנטית הצעירה שהייתה. היא הייתה אמא שיודעת ומלמדת. דנה הייתה ראש חוג באוניברסיטה ורק הג'ינס הצמוד שלבשה אף שהייתה מרושלת בלבושה ושיערה הפרוע הזכירו לו את הסטודנטית החתיכה שהייתה.
דנה סערה והסיטה קצוות שיער שברחו מקוקיית המיני-מאוס.
"מה פתאום אתה מנתק לי. אם יש לך משהו להגיד, תגיד! מה הבעיה שלך. תמיד אהבת ששלחתי לך סטודנטיות. אתה מדאיג אותי".
"את משוגעת" אמר.
"מה את צועקת בחדר המדרגות שלי. עשרים צלצולים לטלפון שלי, מה ? השתגעת?".

"אולי חשבתי שחטפת התקף לב ואתה שוכב כאן לבד בסלון הענק הזה"? אמרה דנה והסתובבה לסקור את הסלון.
"למה אני חייב לדבר אתך בכלל זה יום חמישי בערב, קני חולצה צהובה ותצטרפי לצביקה" אמר עזרא והצטער מיד. מולו עמדה דנה. נסערת ומדברת. דנה שהצהירה שחייה אתו אינם מספקים רצתה בית משלה, עם משפחה, כלב וילדים משכנתא וכל החבילה. עזרא לא הרגיש בשל. הוא לא דמיין עצמו אבא והיא רצתה פרטנר מלא. באותה שבת קיצית כשחזר בערב מחדר הכושר נעלמו בגדיה מהארונות והחפצים שהביאה לחייהם המשותפים נעלמו משאירים חללים ריקים בדירה השכורה.
עזרא הושיט לה כוס מים שדנה אחזה בידיים רועדות וכשסיימה לשתות השליכה אותה בכוח אל השטיח. השטיח שבחרה לדירתם המשותפת לפני תשע עשרה שנה לסלון המשותף שלהם.
"מפגר"! אמרה.
"את כל הטריקים שלך אני מכירה. סיפרת לי עליהם. איתי זה לא יעבוד. באמת, כוס מים כדי להרגיע אותי, מה אתה חושב שאני אחת הסטודנטיות הצעירות שלך!"
המים שנותרו בכוס נשפכו על השטיח אך הכוס התגלגלה ולא נשברה, דנה הרימה רגל לנפץ אותה לתוך שערות השטיח שעזרא שמר באהבה גדולה כל השנים. אבל עזרא שהיה מתורגל בסצנות אכזבה נשיות זיהה את ההתפרצות ותפס בה מבעוד מועד ומיהר להרים את הכוס.
"אתה אידיוט. אני כועסת ומים לא יעזרו לך."
עזרא אסף אותה אליו.
"מה קרה דנה".?
היא דחפה אותו. אבל הוא לא נתן לה להשתחרר מהחיבוק.
היא צעקה שיעזוב אותה אבל הוא נשאר בשקט שלו, מה שהרתיח אותה פי כמה.
"אתה אידיוט" חזרה והחלה לבכות.
"אני יודע" אמר.
"אני רק לא בטוח למה. אני בטוח שאני אידיוט ואני בטוח שאת תסבירי לי למה".

סקר אכלוס
דנה בכתה והכתימה לו את החולצה. כשהבטיחה להפסיק להיאבק בזרועותיו החזקות הוא הירפה.
היא משכה באפה ומחתה עיניה בגב ידה. אספה מהשולחן את צרור המפתחות שהניחה כשנכנסה על השולחן והסתובבה אל הדלת הפתוחה. בפתח עמדה אישה כבת שלושים לערך, לבושה היטב. שיערה אסוף ומתוח כמו שעזרא אוהב אצל הסטודנטיות שדנה שולחת. עם משקפיים עדינים ועגילים גדולים.
האישה בדלת שאלה "אני מפריעה למשהו, שאחזור בפעם אחרת"?
דנה הביטה בעזרא שהחזיר מבט של "אין לי מושג מי זאת"!. אחר העיף מבט בשעון העייף מעל הטלוויזיה בסלון. האם ייתכן שבערב אחד בשעה כה מאוחרת, שתי אורחות בדירה שמעולם לא דרכה בה כף רגל אחרת? מאז קנה את הדירה לא אפשר לאדם נוסף להיכנס גם לא למנקה ולא לשליח מהסופר.

"מוזר" מלמל לעצמו.
רגע ארוך בהו שניהם באישה.
"אני ורד" אמרה האישה ופשטה ידה אל דנה לשלום.
הם פתחו רווח ואפשרו לורד לחלוף בינם להיכנס לחדר האורחים.
ורד לא הייתה גבוהה. חצאית כחולה עם שסע בצד הלמה את גזרתה עם חולצת כפתורים בצבע בז'. עיניה חומות גדולות התחבאו מאחורי משקפיים עם מסגרת לבנה עדינה. ציפורניה עטויות לק לבן מותאם וסולידי פסעה בנעלי בובה חרישיות סורקת את התמונות על קירות הסלון.

ורד בחנה את מרחב הדירה, כוננית הספרים, הארון הפינתי שירש מדירת סבו שנפטר. דנה שהייתה עצבנית על עזרא התבוננה בה בסקרנות ניגשה לדלת הדירה, סגרה וחזרה לחדר האורחים. והתיישבה על הדום בסמוך לספה עליה ישב עזרא.
דנה ידעה שעזרא לא הכניס אנשים לדירה בטח לא אישה. הדירה הייתה מאורתו ובלילות שלא העבירה לסטודנטית שלה את הטלפון שלו, יצא הזאב לטרוף אך לא סחב את הטרף למאורתו לבל תיחשף.
ורד מדדה את החדר והתיישבה על כיסא הטלוויזיה של עזרא.
"אני מהמכון לסטטיסטיקה." אמרה ורד.
"אני פרי-לנסר. סוציולוגית במקצועי. אנחנו מבצעים סקר אכלוס. לא מפקד אוכלוסין, אנשים נוטים לבלבל בין השניים. סקר אכלוס מלמד אותנו על ניצול שטחי מגורים לנפש. למשל הדירה הזאת רשומה כדירת חמישה חדרי שינה פלוס סלון שבו אנו יושבים כמובן ויש פה גם מטבח" ורד הצביעה אל המטבח.
"ומחסן לא קטן במרתף הבית. אולם לפי הרישומים שלנו אתה חי פה לבד. האם את גברתי גרה פה? אפשר בבקשה לדעת את שמך שאוכל להוסיף לרשימות שלנו?."
עזרא לא אהב לשמוע את תיאור הדירה שלו בפרוטרוט והתכוון להתנפל על האישה אך דנה התערבה.
"עוד פעם" ביקשה לדעת.
"מי את אומרת שאת"?
"שמי ורד" אמרה.
"עורכת סקר מטעם מחקר סוציולוגי עבור הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והמשרד לשיכון ובינוי, אנחנו עוברים על דירות "בעייתיות". מנסים לנתח את יוקר המחייה. אתם בוודאי עוקבים אחר העיתונות והפרסומים ומודעים שקיים מחסור בדירות. אנחנו מנסים לברר בכמה דירות מתגוררים אנשים וכמה ריקות מחכות או מושקעות על ידי תושבי חוץ. את גרה כאן" ?
דנה נדה בראשה. וורד ביקשה כוס מים.
עזרא הביט בדנה.
"תביא גם לי" אמרה דנה
"מבטיחה לא לשבור" וחייכה
עד שחזר הספיקו דנה וורד לדבר על הדירה והתמונות. על עזרא ובנותיה של דנה.
"הוספתי לימון למים מקווה שתאהבו" אמר עזרא.
וורד חזרה לתפקידה:
"העירייה והוועדה המרכזית מנתחות את האוכלוסייה כדי להבין מה לבנות ולמי לבנות. אתה אדם משכיל, כך לפחות כתוב מסקר-אוכלוסין קודם, בעל תואר אקדמאי, עובד היי-טק.
הנה אתה חי בגפך בדירת שישה חדרים."עזרא חייך בעצבנות:
"זה נגד החוק ? כי גרים איתי חמישה גמדים ושלוש פיות. הן פשוט בעבודה והגמדים חוזרים מהמכרה בסוף שבוע ".
ורד חייכה ועברה עם עט ועיניים על השאלון שהחזיקה,
"חוש הומור! אני בטוחה שיש פה ריבוע לסמן 'חוש הומור'. אגב, אני לא פה כדי להעביר ביקורת. זאת שאלת הסקר".
עזרא נהנה לעקוב אחריהן. ורד שאלה ודנה נהנתה לענות בידענות על שאלותיה. חצי שעה מאוחר יותר הן נפרדו ממנו ויצאו מהדירה ביחד.  

הפתעות ליליות
עזרא התבונן בשעון, עוד מעט יתקשר איציק מהפאב לברר מתי הוא מגיע. הוא ניגש לארון הבגדים והתלבט אם להחליף חולצה ולרדת לפאב או להישאר בבית כמו שתכנן לפני שורד ודנה נכנסו לדירה כשפעמון הדירה שב וצלצל. מישהו חסם את המכונית של ורד. הוא לא הכיר את הרכב. גם לא את השכנים. הם עברו בין הדירות כדי לגלות שהמכונית החוסמת לא שייכת לאף אחד מהשכנים בבניין.
"את יכולה להישאר פה, לחכות שהמכונית תזוז או לקחת מונית ולחזור בבוקר לאסוף אותה בין כה תכננתי להישאר בבית". אמר עזרא ולא האמין למשמע אזניו.
"תודה, באמת אמתין קצת, אולי המכונית תזוז, בינתיים אודיע לבייבי סיטר שאני מאחרת" אמרה ורד ושלפה את הטלפון מהארנק.

אחרי חצות כשקמה ללכת הציע להקפיץ אותה הביתה. "הייתי מציע לך להישאר לישון כאן הלילה, יש הרבה חדרים בדירה". שניהם חייכו. "אני רק חושש שבעלך לא יאהב את הרעיון ויופיע לי פה עם מחבט בייסבול".
"אני לא נשואה" אמרה ורד. "לא נישאתי, תשע שנים שאני מגדלת ילדה חכמה ומדהימה לבדי. באמת תודה על ההצעה אבל לא הייתי רוצה שהיא תתעורר לגלות שהיא לבד. לא נעים להתעורר ולהרגיש שנטשו אותך."
"צודקת"!, אמר עזרא, "את אמא טובה".
"אבל הייתי רוצה שתיקח אותי למיטה שלך" אמרה ורד.
ועזרא מצא עצמו מופתע בפעם השלישית באותו לילה.
התיק של ורד צנח מכתפה אל הרצפה, הרימה שתי ידיים סביב צווארו וחבקה את מתניו ברגליה נושקת לאזנו.
"מה צריך לומר כדי לעורר אותך" לחשה ברוך.
הוא החזיק את עכוזה והלך לאחור לכורסת הסלון שלו. ורד הושיבה אותו בדחיפה קלה ונעמדה מעליו. היא ידעה מה היא עושה ומה היא רוצה ועזרא מצא את השינוי מעורר ומענג.
הפשילה את מכנסיו ותחתוניו אל עקביו. הפשילה את החצאית שלה והסתפקה בהסטת התחתונים לפני שהתיישבה על איברו הזקוף.

גופו היה תשוש כשהתרוממה מעליו והחזירה התחתונים למקומם. היא יישרה את החצאית בשתי משיכות ידיים ארוכות שתי דקות מאוחר יותר חזרה עם שתי כוסות מים.
"יש לי סוד" אמר עזרא,
"סוד שאפילו דנה לא מכירה. אבל בזכותך, עכשיו הוא כבר לא רלוונטי". עזרא עצר להתנשף. "פעם ראשונה אחרי הרבה זמן שהצלחתי לגמור"!. הוא חייך בהנאה.
"גם לי יש סוד" אמרה ורד.
"סוד שגם אני לא גיליתי לדנה. לפני עשר שנים, דנה הייתה המרצה שלי. היא לא הכירה אותי אז וגם הערב לא זיהתה אותי. אולי השתניתי מאד, כי גם אתה לא זכרת אותי. אבל יש לי בבית ילדה שמזכירה לי אותך יום יום. וכבר כמה שנים שהיא מבקשת אח או אחות".

שתפו עם חברים ברשת או בפרטי

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב telegram
טלגרם
שיתוף ב email
אימייל